זיו קורן מספר על התערוכה החדשה שלו הכוללת צילומים מכל העולם
מרצה: זיו קורן
תחום:
לייף סטייל
מראיינים: 10 שנים, 27 מדינות, 320 עמודים, 160 תמונות. זיו קורן מבכירי צלמי העיתונות והמסעות מוציא ספר חדש: ״writing the light”, כותב עם אור. אהלן זיו.
זיו: אתמול הייתה הפתיחה עם 3000 איש, אני מפורק.
מראיינים: תגיד, צילמת את עזאם פעם, יצא לך לספר אותו?
זיו: צילמתי את עזאם בכמה הזדמנויות אחרי שהוא חזר, אבל האמת הוא שהסיפור שלו מדהים אני חייב להגיד.
מראיינים: בוא נדבר על הספר הזה. מה קורה בספר?
זיו: זה ספר צילומים, לידה ארוכה של פרוייקט שעבדתי עליו במשך ארבע השנים האחרונות. הספר בגדול מדבר, כמו גם התערוכה, על האור בצילום. פחות או יותר נסעתי לחפש את האור, ממקום חילוני.
מראיינים: המון שחור לבן.
זיו: רק שחור לבן.
מראיינים: למה? כי אור לא עובר טוב בצבע?
לא, ממש לא, אני פשוט רציתי לחזור ליסודות של הצילום דווקא בתקופה האינסטגרמית הרוויה בצבעוניות, שכולם היום צלמים הרי. רציתי לחזור ליסודות של הצילום ולחקור את הנושא של האור בצילום.
מראיינים: יש לך אינסטרגם? אתה מצלם גם עם האייפון?
זיו: מצלם עם הטלפון, אבל אני לא עושה פילטרים. אני מעלה את התמונות כמו שהן. תמונות לא מטופלות.
מראיינים: תגיד בכמה מדינות היית, 27?
זיו: הייתי בהרבה יותר, בפרוייקט הזה מצולמות 27 מדינות.
מראיינים: אז ראית עולם, כן. מהו המקום שהיית בו וצילמת, המקום הכי מדהים שהיית בו כאדם שמחזיק מצלמה. רגע שאתה לא מאמין שחווית ושהייתה לך מצלמה ביד.
זיו: האמת היא שיש כמה כאלה. עשיתי כמה מסעות לטובת הפרוייקט הזה. אחד מהם היה פסטיבל הקומבמלה בהודו שקורה אחת ל12 שנה. קראתי באזשהו מקום שזה הכניסו האנושי הגודל בעולם. 100 מיליון איש מגיעים בשביל לטבול בגנגס. זוהי תמונה משם. זה באמת חוויה מטורפת, בשביל להגיע ליום של הטבילה הגדולה יאתי ברגל ב12 בלילה בשביל להגיע בבוקר. זוהי סצנה תנכית לחלוטין, זה נראה כמו צילום מתקופה שבה בכלל לא הומצאה במצלמה.
מראיינים: אני רואה ש200,000 תמונות צילמת, ומתוכן בחרת עבור הספר רק 60? איך עושים את זה?
זיו: זה תהליך של סינונים, רק מהודו חזרתי עם למעלה מ30,000 תמונות. אני חייב להגיד שבעולם המקצועי זה לא מופרך. צלם של נשיונל גיאוגרפיק חוזר עם 150 אלף תמונות.
מראיינים: אבל יש קטע כזה שחומר שאתה יוצר אתה מתאהב בו הרי, לא? לבחור מתוך זה, זה כמו להגיד איזה מהילדים שלך אתה יותר אוהב, בחירה מאוד קשה. אז איך עושים את הבחירה?
זיו: הבחירה היא מאוד מרוכבת אבל בכל שלב בתהליך עבדתי עם עוד אנשים. בגלל שזה היה תהליך ארוך מאוד שלקח הרבה זמן, עבדתי עם עוד אנשים. עבדתי עם צלם שחי בניו יורק ועשיתי איתו סשן של כמה ימי עריכה. אחר כך הגיע חבר שלי צלם שגר בדרום אפריקה, יונתן טורבובניק, צלם גאון, שעבד איתי עוד כמה ימים ויחד עשינו סינונים.
מראיינים: התמונות צולמו בצבע, ואחר כך הומרו לשחור לבן?
זיו: התהליך מורכב. גם אם אני מעביר את המלצמה שהמסך הוא בשחור לבן, עדיין הקובץ הגולמי הוא צבעוני.
מראיינים: ואז אתה מפלטר באמצעות תוכנות שיש לך?
זיו: אל תגיד את המילה פילטר. אני אסביר את התהליך. מכון הסריקות הכי מקצועי שמצאתי הוא בספרד, והתמונות נשלחו להמרה שם. זו המרה מדוייקת של הקובץ הגולמי לשחור לבן. זה תהליך טכני.
מראיינים: הקטע המדהים איתך הוא שלא למדת צילום אף פעם.
זיו: נכון.
מראיינים: אני רוצה לשאול אותך בתור צלם חובב. היום הרי בעידן הטלפון החכם כולם מצלמים, לכולם יש אינסטרגם וזה. אני חושב שהכל זה אור וצל.
זיו: תראה, יש כמה פרמטרים. אחד הוא באמת החשיבה מאיפה בא האור. אני כל הזמן אומר שצילום לא יכול להתקיים בלי אור, בגלל שזה הבסיס בעצם ליצירת הצילום. אבל אחרי השכבה הראשונה שנותנת את האור, האור הוא גם אלמנט כערך מוסף שיכול לשדרג את הצילום מאינפורמציה ויזואלית לאומנות. ושם ניסיתי לפגוע בפרוייקט הזה. להשאיר ׳באלאנס׳ בין האינפורמציה המצולמת, בין הנושא המצולם שהוא חשוב מאוד, לא ניסיתי לבחון את מהירות האור הרי, זה לא שם.
מראיינים: תשמע, אני מצטער שאני נכנס לך לכיס אבל נסעת 27 מדינות. זה עסק יקר.ראית עולם, זה לא זול. עשית הכל בשם האהבה והאומנות. גם אני אמן אבל אין לי כסף לממן את האומנות הזו.
זיו: תראה, אני עובד במקביל על כמה דבירם. במקביל אליה עשיתי פרוייקט מאוד גדול, תערוכה מסחרית לחברת אוודי. הפרוייקט הזה כנראה לעולם לא יחזיר את ההשקעה.
מראיינים: זאת אומרת שהפרוייקטים המסחריים שלך מממנים את האמונות שלך.
ככה זה עובד, תראה כשאני אסתלק מהעולם יום אחד אני רוצה להשאיר מסמך חשוב. writing with light, שם הפרוייקט, הוא התרגום של המילה ׳פוטוגראפי; המילה ׳צילום׳ מורכבת משתי מילים ביוונית. התרגום הוא כתיבה באור.
הקלידו או בחרו מתוך רשימות
לייעוץ בבחירת מרצה
הצטרפו אלינו