איתי אנגל -במסלול דאע''ש

אין דרך לתאר במילים את הזוועות והמראות שראה איתי אנגל במסעו הבלתי ייאמן לסוריה, ללוות את לוחמי הגרילה הכורדית במלחמה מול דאע״ש. בתחקיר המרתק והמצמרר, אנגל משדר היישר מסוריה. הוא נמצא במרחק של כמה מטרים ספורים מגדודי דאע״ש. בתוך הסרטון נראים מראות קשים, מתראיינים לוחמים כורדים וגם לוחמי דאע״ש שנתפסו על ידיהם. הכתבה מציגה, שחור על גבי לבן, את המצב המזעזע שקיים בסוריה, את הלוחמים הכורדים האמיצים, הנשים הכורדיות, ילדות רובן, שנלחמים על אדמתם, ריבונותם ועל החיים עצמם. התמונות, והראיונות הנדירים, בתוך הסרטון.

קו החזית במלחמה מול דאע״ש. סוריה לפני חודש, דאע״ש מוציאים להורג שבועיים. דאע״ש מציג את הצבא שלהם בעירק, צבא אכזר.

כתבתו של אנגל מסוריה

כמה רגוע פה. נהר אחידקל מחבר בין עירק וסוריה. עד שתגיע הסירה שתעביר אותנו לסוריה יש זמן לנוח ולהתבונן. עוד מזמן לימודי התנ״ך בבית הספר אני שומע על ההוד והיופי של אחידקל. הבעיה היא שבנקודת הזמן הזו, כל פיסת חיים או טבע שאני רואה מתחברים לי מיד לזוועות שמתרחשות לא רחוק מכאן, במורד הנהר.
לוחם דאע״ש: וואלה, כמו שאומר הפתגם ״הדרכים רבות והמוות הוא אחד״. יש כאלה שימותו בירי, יש בסכין. כל אחד מה שבא לו ואיך שבא לו להרוג.
אנחנו כרגע חוצים את הגבול מעירק לסוריה. נהר אחידקל. נגיע לשם ואנחנו מקווים שכמו בתכנון יחכו לנו כוחות גרילה כורדים כדי לאסוף אותנו. החלטנו לנסוע לעירק וסוריה, כלומר למה שפעם הכרנו כמדינות בשם עירק וסוריה, והיום הן רק רסיסים של אזורי שליטה, תוהו ובוהו מוחלט של מליציות וארגונים לוחמים. אנחנו נוסעים עם אנשים שעליהם אנחנו יכולים לסמוך ותכף נדבר עליהם, אבל כולנו בידיעה ברורה מה יכול לקרות למי שנוסע במרחק של סה״כ כמה רחובות מאיתנו. דאע״ש יורים והורגים כל מה שזז. הם מתפשטים לכל העברים והעולם מגמגם בתגובה שלו. אנחנו כעת רואים את הסיפור דרך העיניים של הלוחמים היחידים שמצליחים לעצור אותם: חיילים וחיילות כורדים בסוריה ועירק. אנו מתחילים במקום שבו הם מתחילים, בבסיס הזה בצפון סוריה.

טקס סיום טירונות של לוחמי הגרילה הכורדית. ככה בגיל 17 נראים ונראות מי שתוך זמן קצר יגיעו לחזית. אם בהתחלה חשבנו שדאע״ש הוא שם של עוד ארגון טרור סהרורי, אז היום אנו יודעים שיש להם אג׳נדה ברורה. את גבולות המדינה שלהם הם הגדירו תחילה כ׳עירק ושם׳, מונח שכולל את עירק, סוריה, לבנון, ירדן, וישראל. עד עכשיו הם הדהימו אפילו את עצמם במהירות שבה זה התנהל. במהלך השנה האחרונה בבליץ׳ שכמותו האזור הזה לא ידע, כבשו דאע״ש נתחים אדירים מסוריה ועירק. הם השתלטו על מצבורים עצומים של נשק ואמצעי לחימה, עשרות שדות נפט, ובשם ה׳איסלאם הסוני הטהור׳ כפי שהם מגדירים אותו, הם משמידים את כל מי ששונה מהם: נוצרים, מוסלמים שיעים, וגם מוסלמים סונים שלא היו טהורים מספיק לתפיסת עולמם. אבל כאן, בדיוק במקום בו אנו נמצאים, כאן הם נתקעו. באזורים שבהם שולטים הצבא והמחתרת הכורדית.

זה הטקס שמכשיר סופית את החיילים והחיילות החדשים של הלוחמה הכורדית מול דאע״ש. אפשר לראות ילדים וילדות, שלפעמים לא מצליחים לכבוש את הצחוק שלהם. אבל ממחר, כמה קילומטרים מערבה מכאן, הם יהיו פנים מול פנים מול דאע״ש. הריקודים והשירה הם הרבה מעבר לטקס סיום חגיגי של סוף טירונות. כל אלמנט פה: הלבוש, השפה, השירים הפטריוטיים של כורדיסטן, כל אלה נאסרו על הכורדים כשאסאד שלט כאן, וכעת הם נמצאים בסכנת הכחדה על ידי דאע״ש.

הכרות עם מי שנלחם בדאע״ש; הכורדים

הכורדים הם העם הכי גדול על פני כדור הארץ, שאין לו מדינה. 35 מיליון כורדים, רובם המכריע מצויים באזור הזה: מערב איראן, צפון עירק, דרום מזרח טורקיה וצפון מזרח סוריה. בעירק הם כבר הצליחו להקים לעצמם אוטונומיה, ובסוריה הם נלחמים כעת את מלחמת העצמאות שלהם, מערב כורדיסטן. מבחינתם, דווקא השעה הקשה הזו היא הזדמנות היסטורית להשיג את מה שלא הצליחו מעולם, ועם ההבנה הזו הם יוצאים כעת לקרב. אנחנו בדרך לחזית, אגב כך רואים גם כמה האזור הזה עשיר בנפט, עוד סיבה לדאע״ש להלחם על האדמה הזו. מתחילים לבקוע קולות ממכשיר הקשר שהופכים את כוחות הגרילה שלצדנו לדרוכים במיוחד. לקח לנו כמה שניות להבין שמה שאנחנו שומעים זו תקשורת של דאע״ש, קילומטר או שניים מהחזית שומעים הכל. הם לא יודעים שאתם מאזינים להם? לא. הם משנים תדרים כל הזמן. האם זה עזר לכם פעם בקרב אמיתי? כן, הם מציינים שמות של כפרים שהם נמצאים בהם.

אנחנו יכולים להבין ככה מה הצעד הבא שלהם. זה אזור הגבול היום בין דאע״ש לכורדים. מאה מטרים מאיתנו הבתים האלה זה דאע״ש. אנחנו יודעים שהם מסתובבים בין הבתים ויכול להגיע משם ירי של צלף. אגב, בגלל שדאע״ש מתעדים את עצמם כל הזמן, אפשר להבין בדיוק איך זה נראה בצד שלהם. במצלמה שלי אני קולט כעת שגם הבתים האלה כאן היו עד פלפני כמה ימים בידיים של דאע״ש. מה שמקבל כעת את פנינו זה צריח מפוצץ של מסגד ששימש את דאע״ש כבסיס התארגנות וכמוצב ירי. כשהם הבינו שהם על סף מפלה, הם פוצצו אותו ונמלטו. על הרצפה רואים קוסקוס שהם השאירו לפני שהם ברחו. לוחמי דאע״ש שנסוגים לאחור לא ממהרים להרים ידיים. כאן, מהבתים האלה בפרברי תל חמיס, הם מנסים כעת לירות אל הכיוון שלנו, ובתוך שניות כולם עוברים לנוהל קרב. 400 מטר מאיתנו דאע״ש והלוחמים הכורדים יורים בהם. פתאום בבת אחת הכל נרגע, ואנחנו חווים כמה דקות של שקט. אין יריות, אבל עושה רושם שזה רק מגביר כאן את המתח. מאיפה יגיע הירי של הצלף הבא, איזה אמבוש מתכננים דאע״ש כדי לכבוש מחדש את מה שהחיילים האלה לקחו מהם. ההפוגה שאחרי הקרב נראית אולי כמו אחווה גברית, אבל כעת כל העיניים נשואות לאישה היחידה שבחדר. המפקדת של החיילים, זו שמתכננת כעת את המשך ההסתערות. בחזית הזו אנו מתוודעים כעת לאחת התופעות המרתקות במלחמה של הכורדים נגד דאע״ש: נשים לוחמות, כמו גברים ואף יותר.

את המפקדת מדיה פגשנו בפעם הראשונה לפני ארבע שנים על גבול עירק-טורקיה. היא פיקדה אז על פלוגת בנות שפעלו על גבול טורקיה, שגם היא מדכאת והורגת את המיעוט הכורדי שיושב בה. היום מדיה היא אחת המפקדות הבכירות של הגרילה הכורדית, ולכן גם אחת המבוקשות ביותר על ידי דאע״ש. אבל זה לא יותר מדי מטריד אותה. לוחמות הגרילה של הpkk הם מתנדבות, כמו גם המתנדבים, שמוותרים על הרעיון של זוגיות ומשפחה וכל אפשרות לחיים נורמלים כמו יתר בני גילם. גדוד הלוחמות האלה התפרסם לאחר שהשיג את אחד הנצחונות הגדולים של המערכה עד כה. העיר מחמור הנשקפת לפנינו היתה עד לא מזמן בידיים של דאע״ש, עד שבאחד הלילות בהליכה של עשרות קילומטרים מהערים שמסביב, הגיעו החיילות של מדיה. התבוסה של דאע״ש כאן היתה קשה במיוחד, מעבר לעניין האסטטרגי של העיר שאיבדו. ה״קולולו״ שנשמע ברקע, הוא לא רק אותות שמחה. אלו הן קריאות קרב של הנשים הכורדיות כדי ליידע את האויב שהן נמצאות בשטח. למה? ובכן, דאע״ש מאמינים שאם הם ייהרגו במהלך קרב הם יגיעו לגן עדן ויזכו ל72 בתולות. אבל על פי אותה תפיסה, אם אישה הורגת אותם, אין גן עדן. ״אני נלחמת בשביל להגן על נשים בעולם בכלל, ועל נשים כורדיות בפרט. אני נלחמת בשביל לחיות, הם נלחמים בשביל למות.״ כך אומרת לוחמת כורדית בת 20 שהתגייסה לpkk.

פריצת הגבולות, וכיצד הדברים נראים כיום בזמן המלחמה

[גבול סוריה עירק] הנקודה הזו מבהירה הכי טוב שהגבולות שהכרנו כבר לא קיימים. אנחנו בסוריה, 20 מטר לפנינו עירק, זה היה אחד ממעברי הגבול הכי שמורים על כדור הארץ. כרגע הכל פרוץ, אין פה אף אחד. אפשר לעבור את הגבול חופשי. אם אתה ישראלי מתל אביב ואם אתה דאע״ש. אנחנו כרגע בסוריה, ועכשיו בעירק. אנחנו עכשיו בקירקוק, 400 מטר מכאן זה מוצב של דאע״ש. הלוחמים הכורדים הביאו אותנו לכאן כדי לראות איך הם מתקיפים את הבית של ה״אמיר״, סאדאם, שאתמול הם הרגו את הבן שלו ועכשיו הם מכוונים אל המפקד של המוצב של דאע״ש שלפנינו. כפי שניתן לראות, אמצעי הלחימה של הכורדים מאוד מוגבלים. עד היום הם איכשהו הצליחו לשרוד, אבל לא ברור עד מתי הם יחזיקו מעמד כל עוד ההתערבות הבינלאומית מגמגמת, ולדאע״ש מתגייסים כל חודש אלפי ג׳יהאדיסטים. רב לוחמי הגרילה שכאן מודאגים כעת מחזית אחרת, מהמובלעת הכורדית ׳קובאני׳ שבסוריה.

כוחות דאע״ש שצרים כעת על קובאני משלושה כיוונים שונים, מבקיעים את דרכם פנימה ושוברים לגרילה את קווי ההגנה. גם בחזית זו הגרילה איבדה טריטוריה: מימין הדגל הכורדי וכשלושים מטר ממנו יש שטח שנפל לידיים של דאע״ש, עם דגל של המדינה האיסלאמית. כעת מתברר שירי המרגמות מהעמדה שלנו שימש למעשה כהסחה לפעולה של הגרילה מכיוון אחר, ובתום שעות לחימה דאע״ש נוטשים את המאחז. לוחם כורדי מספר שכשהם מגיעים אליהם, דאע״ש פושטים את המדים ונטמעים באוכלוסייה, מסתווים ובורחים. אז ככה זה נראה בלי המסכה השחורה: בזכות כמה פעולות מוצלחות לוחמי הגרילה הכורדית מצליחים לקחת בשבי כמה מהטרוריסטים הקשים של דאע״ש. הם מאפשרים לנו כעת גישה נדירה אל מי שעומדים מאחורי הזוועות של השנה האחרונה. כשאני ניגש אליהם בשניות הראשונות הם עוד נראים כמו אסירים רגילים, כמעט מסכנים, אבל אז, אז התחלנו לדבר.

ראיון עם לוחם דאע״ש:
איתי אנגל: מאיפה אתה?
לוחם דאע״ש: צלאח א סין.
איתי אנגל: כמה שנים היית בדאע״ש?
לוחם דאע״ש: שנה ושמונה חודשים.
איתי אנגל: מה הדרגה שלך?
לוחם דאע״ש: אני חייל פשוט.
איתי אנגל: מול מי אתה נלחם?
לוחם דאע״ש: מול מליציות שיעיות.
איתי אנגל: למי עורפים את הראש?
לוחם דאע״ש: רק של מי שאומרים לנו.
ראית עריפות? אתה ערפת ראשים?
לוחם דאע״ש: כן.
איתי אנגל: לכמה אנשים?
לוחם דאע״ש: קרוב ל70, עם סכין קצבים.
איתי אגנל: מה עשית בחיים לפני דאע״ש?
לוחם דאע״ש: אני הייתי נהג. במלחמה הצטרפתי לצבא סוריה החופשי ואז עזבתי לדאע״ש. כשהיינו בצבא סוריה לחמנו נגד אסאד. בדאע״ש למדנו שהנוצרים והכורדים כופרים ושחובה להרוג את כולם. לפעמים היינו לוקחים סמים, ככה מתחילים להרוג הרבה אנשים.
איתי אנגל: מה הרגשת כשהרגת אנשים?
לוחם דאע״ש: אפאטיות. או שזה היה משמח אותי. לפי מה שאומרים בשריעה מחכות לנו 72 בתולות, אם נמות בקרב ונגיע לגן עדן.
איתי אנגל: אבל אם אישה הורגת אותך תגיע לגן עדן?
לוחם דאע״ש: לא. ראינו קבוצה של לוחמות ואמרו לנו להתרחק ולסגת לאחור, כדי שהנשים הכורדיות לא יהרגו אותנו.
איתי אנגל: יש אתכם ג׳יהאדיסטים מערביים? מאיזה מדינות?
לוחם דאע״ש: כן, כולם מוברחים פנימה, ישנם תאים פעילים בכמה מדינות כמו ערב הסעודית ואפגניסטן. פעילים שהתשתייכו בעבר לאלקעידה.

לפני שהכניסו אותנו לחדר לדבר איתם, הראו לנו המפקדים של הגרילה הכורדית דרכונים של המוברחים הג׳יהאדיסטים, כולם עם חותמת מטורקיה. הגבול עם טורקיה מאפשר מעבר קל ונוח לג׳יהאדיסטים של דאע״ש, והטורקים עצמם, מתברר, מהווים נתח לא מבוטל מתוך המתגייסים.

בניגוד לדאע״ש, הכורדים לא מוציאים להורג את השבויים שלהם. הם יהיו בכלא. אין מה לעשות, המלחמה מול דאע״ש עם כל הגאווה וההשראה שהיא מולידה אצל הכורדים, היא מלחמה שטקס ההלוויה הוא הטקסה הנפוץ בה. מדי יום עשרות קורבנות, עשרות עריפות ראשים. ואני, כישראלי, על רקע הזוועות של דאע״ש נראה לי שכולם פה מתגעגעים למלחמות של פעם, שעוד היה בהם שמץ של כבוד הדדי.