"אין סוסים שמדברים עברית" הסיפורים מאחורי השירים והספרים של חנה גולדברג

בהרצאה מרתקת, סוחפת וכנה מגלה חנה גולדברג סודות מאחורי הקלעים של עולם המוזיקה והספרות הישראלית.

גולדברג מספרת איך התחילה לכתוב בגיל 14 בעקבות התאהבות בבן השכנים, על דברים שנאלצה לכתוב בעיתון כששירתה בצה"ל ככתבת צבאית, על הבוקר בו ירדה עם הכלב ופגשה על המדרכה מישהו שפתח בפניה את קריירת הפזמונאות, על השיר הראשון שיצא לרדיו ("לא רוצה לזמביה") ומיד הפך ללהיט ענק והפך אותה לפזמונאית מבוקשת, על מה שהביא אותה לכתוב ספרי ילדים, על התהליכים שהובילו אותה לכתוב את שיריה המפורסמים ואת ספריה, מתי וכיצד גילתה שהתאהבות היא עניין זמני, כיצד הושפעה כתיבתה מיחסיה עם הגברים שבחייה, על יחסיה עם זמרים, על מה שגרם לה בגיל 40, בשיא הצלחתה, לנטוש את עולם המוזיקה ולהתחיל לכתוב רומנים, על המסקנות והתובנות שלמדה מהשינוי שעברה, ואיך כל זה קשור למשפטים המקוריים שכה אופייניים לכתיבתה, ושכבר היו למטבעות לשון בשפה העברית: "אין סוסים שמדברים עברית", "נאחז באוויר", "לא רוצה לזמביה", "הרווח בין הגבר לחולצה", "אש על הפנים".

חנה גולדברג: "יצירתיות ויצר נובעים מאותו שורש. אצלי היצירתיות הייתה מאז ומתמיד תחליף-אהבה. בכל פעם שהאהבה/היצר אכזבו אותי, פניתי ליצירתיות, לכתיבה. כשגיליתי בגיל עשרים, שהתאהבות היא עניין חולף, נדהמתי: כיצד יתכן שיום אחד אני מאוהבת עד טירוף, וכמה ימים אחר כך, אני יושבת מול מושא אהבתי, וכל מה שאני רוצה זה שהוא ילך? תהליך ההתבגרות היה כואב, ובסופו כתבתי: 'אין סוסים שמדברים עברית' - משפט מפתח בכתיבה שלי ובחיים שלי."