יש לנו חופש לבחור, יש לנו אופציות. זה לא 'או קריירה או זוגיות' וגם לא 'או קריירה או הורות'. אנחנו לא מדברים יותר על קטבים אלא על קוי רצף כאשר כל אחד ממקם את עצמו בנקודה מסויימת על קו הרצף ונע על הקו על פי הצרכים האישיים, הזוגיים, המשפחתיים, התעסוקתיים , הכלכליים וכו' .
הרעיון הוא שהמיקום אינו מקובע אלא דינמי. ניתן ע"י הגמשה מחשבתית לאחוז בקו הרצף בשתי קצותיו ולנהל חיים זוגיים וחיי קריירה מספקים.
ההרצאה עוסקת בדרכים לשיפור התקשורת הזוגית.
בעידן המאופיין בשפע אמצעי תקשורת, באופן פרדוקסלי הבעיה המטרידה והכואבת ביותר ביחסים בין אישיים היא תקשורת לקויה. בהרצאה יעלו המהמורות והקשיים המכשילים את התקשורת ופתרונות אפשריים ליצירת תקשורת זוגית אפקטיבית.
התלונה הרווחת אצל זוגות היא: "אשתי / בעלי לא מקשיב/ה לי" מכאן שרוב האנשים הם מקשיבים גרועים.
כולנו מייחלים שיקשיבו לנו בשעה שאנו עצמנו מתקשים להעניק הקשבה אמיתית לזולת. רובנו מדברים יותר ומקשיבים פחות ולמרות הניסיון הרב שצברנו בדיבור אנחנו לא מצליחים להעביר את המסר שלנו בצורה ברורה ובהירה.
מי שמתלונן כל הזמן שלא מבינים אותו חייב לבדוק מה התקלקל במכונת השידור שלו, ומי שמתלונן שהוא לא מבין מה רוצים ממנו צריך לבדוק את מכשיר הקליטה שלו.
על התיאוריה של הנדריקס לגבי בחירת בן זוג והשאיפה הנסתרת שלנו לחוות חוויה מתקנת עם בני הזוג שבחרנו.
אנחנו בוחרים באינטואיציה בני זוג ש'התברכו' בתכונה דומיננטית של אחד מהורינו אשר יצרה בעיה בלתי פתורה בקשר איתו ובחזרתיות כפייתית משחזרים מחלוקת דומה בתקווה למצוא לה פתרון בתא המשפחתי החדש. אנחנו יוצאים מהבית בלי באמת לעזוב אותו.
זוגות רבים מכלים את ימיהם בניסיונות סיזיפיים לשנות זה את זה ובאותה עת כל אחד מהם חולם ומייחל שיקבלו אותו כפי שהוא. האם יש טעם ותכלית בתקוה לשנות את האחר? והאם הדרישה: 'קבלו אותי' מוצדקת?
אנשים נוטים לגלוש לאבחנות אישיותיות של בן/בת הזוג "אתה נכה רגשית" או "את שתלטנית" ואילו לגבי התנהגות עצמם הם מספקים גורמים נסיבתיים. לדוגמא: כשאתה מאחר אתה מאחר כרוני וכשאני מאחרת זה בגלל הפקקים.
כיצד ניתן לשנות דפוסי תקשורת בלתי מועילים?
לנוחויותך, ניתן למלא את טופס ההזמנה למידע נוסף
ולצרף מספר מרצים ולא מרצה בודד. ניתן לגלוש
בגלריות מרצים ולהוסיף מספר מרצים לסל הפניות,
לפניה אחת מרוכזת.
.png)